נימוקי יוסף על בבא בתרא י״ח

1 ארבא. ספינה ולא היה שום אחד מהם מוחזק בה:

2 תפשוה. כדי שלא ימכרנה אבל לשמא יחזיק בה אחד מהן ליכא למיחש דכיון דערער עלה הלה אנן סהדי דבתורת גזלה אתא לידיה:

3 ומייתי סהדא כתב רבינו יונתן דזמן העכבה עד חדש ימים:

4 תפשינן. עד זמן זה ואי לא מייתי סהדי מהדרינן ליה לדינא וכל דאלים גבר דהא לא יפסיד בעל הספינה מידי בהכי:

5 או לא תפשינן. משום דאי תפשינן לא מפקינן דכיון שבא ממון ישראל ביד ב"ד אין רשאין להפקירו אלא יעכבוהו עד שידעו ברור למי הוא ונמצא שמפסיד בעל הספינה דשמא תתגבר ידו ויקח שלו:

6 אזל לא אשכח . אירע שתפשו וזה לא אשכח סהדי. והלכתא לא תפשינן ואי תפשינן לא מפקינן. בין שתפשו ברשות כגון שאמרו להם שניהם לתופשה בין תפשוה שלא כדין לא מפקינן שכיון שבא ליד ב"ד אין ראוי שיוציאנה מרשותם עד שיתברר הדבר וכן דעת הרמב"ם ז"ל שבין שתפשו ברשות בין שלא ברשות איירי הואיל שכתבה סתם בפרק י' מהלכות טוען ונטען וכן דעת הרנב"ר ז"ל בחדושיו:

7 כל דאלים גבר. כל מי שתגבר ידו בפעם הראשונה הוא שלו עד שיוציאנה חבירו בראיה אבל כל זמן שלא ימצא ראיה אף אם תתגבר ידו לא שבקינן ליה ומיירי הכא בין בקרקע בין במטלטלין המונחים ע"ג קרקע שאין שום אחד מוחזק בה אבל בדבר ששניהם אדוקין בו הוו להו שניהם מוחזקים ויחלוקו:

8 משני שטרות. מכר או מתנה שאפילו נתברר שכתב לשמעון בבקר וללוי בערב לא זכה המוקדם כיון שביום אחד נכתבו ואין כותבין בו שעות ולא ידעי' שכתב ומסר תחלה לאחד קודם שיכתוב וימסור לאחר אמרינן יחלוקו לרב או שודא לשמואל פי' שודא שלכל מי שהדיינים רוצים נותנים אותו וכן מפרש בירושלמי והדיינין מחליטים אותו לכל מי שירצו ואמר שם בכתובות פרק י הלכה ד שחדא לדייני כלומר צריך ליתן שוחד לדיינים כיון שיכולים לעשות כל מה שירצו ואם אוהבים זה יותר מזה מפני שהוא עמיתו בתורה ובמצות יתנו לו כדאמרינן בפרק שבועת העדות דף ל. עולא חבירנו עמית בתורה ובמצות הוא נפקא מיניה לשודא דדייני:

9 התם ליכא למיקם וכו'. דכיון שהם יודעים מי הם העדים ולא יכלו לעמוד על נכון הדבר מפני ששכחו הענין או שמתו העדים תו ליכא למיקם:

10 הכא איכא למיקם. שמא יבאו העדים שראו שאבותיו של זה היו מחזיקין בו ואיך נפסוק הדין עתה ותתבטל אחר כך הלכך אמרינן כל דאלים גבר עד שיתברר הדבר:

11 המחליף פרה בחמור. דמשמשך בעל הפרה את החמור נקנית הפרה לבעל החמור בכל מקום שהיא בקנין חליפין לפיכך לא ראינו כשילדה דאילו קנאה במשיכה היינו רואין ברשות מי ילדה וכן המוכר שפחתו נקט מכירה גבי שפחה משום דעבד נקנה בכסף בלא משיכה ומשנתן מעות נקנית לו השפחה בכל מקום שהיא הלכך אין ידוע ברשות מי ילדה והא התם מסתמא איכא למיקם עלה דמילתא כי שמא יש עדים שיודעים באיזו שעה ילדה וע"י כן יתברר הדבר ברשות מי ילדה אלא שעכשיו עדיין לא ידענו מי היה שם ואפ"ה לא אמרינן כל דאלים גבר ולא דמיא לשני שטרות דודאי מסתמא ידעינן מי הם העדים וכיון שלא יכלו עכשיו לברר תו ליכא למיקם עלה דמילתא:

12 דררא דממונא. לכל אחד יש שייכות בממון זה לפי שהיתה בחזקתו עד עכשיו וזה לפי שהיא עכשיו שלו וכל אחד יכול לטעון פרתי ושפחתי היתה כשילדה אי נמי אפשר שילדה בשעת חליפין ואין לברור של מי הולד הלכך יחלוקו ולא אמרינן הכא שודא אפילו לשמואל דהא אסיקנא פרק מי שהיה נשוי דף צד: דתנאי היא איכא למאן דאמר שודא עדיפא ואיכא למאן דאמר חלוקה עדיפא והאי תנא דפרה סבר חלוקה עדיפא:

13 אי דמר כו'. דוקא הוא של אחד בבירור ואין להם לבית דין לפסוק וכדפי':

14 רב אשי אמר לעולם שמיה גזלן. דכיון ששניהם מתעצמים בה ובאין בטענת אבות איך יוציא זה מידם שאינו בא בטענה כדמשמע לישנא דאחד מן השוק דלא הוה צריך למימר מן השוק אלא כדאמרן הילכך שמיה גזלן ומוציאין אותו מידו ואע"ג לקמן דף קעג. דשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת כשם שאין מוציאין שטר חוב על אחרים כך אין מוציאין שטר חוב זה על זה משום דלא מפקינן ממון מזה שהוא מוחזק בו מספק אבל הכא אדרבה כיון דתפסה בפנינו מוציאין אותה מידו ונותנים אותה לאלו שהיו מתעצמין בה:

15 שלא ניתן להשבון פי' הרמב"ן ז"ל דלא קאי אהאי אחד מן השוק שנטל מהם דזה ודאי ניתן להשבון הוא ויחזור למקום שנטל דדוקא בנתון ביד ב"ד הוא דאמרינן אי תפסי לא מפקינן וכדפירשתי לעיל והכי מפרשינן בירושלמי הא דאמרינן פרק אלו מציאות דף כה: ספק הינוח לא יטול ואם נטל לא יחזיר לאחר זמן קאמר מפני שמפסידו מן הבעלים שחזרו בינתים ולא מצאו אותו במקומו ונתיאשו אבל ודאי מיד שנטל יכול להחזיר אותו במקומו אלא הכא בגזלן של רבים ודאי קאמר שכיון שאינו יודע למי גזל לא ניתן להשבון וכענין שאמרו לקמן דף פח: בעונשין של מדות ע"כ:

16 אי דלי ליה. אם יש עדים שהגביה המערער סל של פירות מקרקע זו על כתפו של זה הטוען שלקחה:

17 לאלתר הוי חזקה. ושוב אינו יכול לטעון לא מכרתיה לו:

18 וה"מ בתוך ג'. פירושא בעלמא הוא דקא מפרש תלמודא משום דקאמר דצנא דפירי הוי חזקה אשמועינן דלא דמי לחזקת ג' דהתם לא היה נאמן לומר לפירות הורדתיו דלא שביק איניש לארעיה כולי האי ברשותיה דאחריני ולא מודע לאינשי דלפירי אחתיה וע"כ הכי אית לן למימר שאם אתה אומר נאמן בטלת כל החזקות שלעולם יטעון ויאמר לפירות הורדתיו אבל בהך חזקה אפשר דלפירות הורידו ולפיכך סייעו הילכך נאמן ורב אשי תמה כשיקרה שיהיה זה מאי תקנתיה ותירץ איבעי ליה למחויי ולומר לעדים דעו שלפירות הורדתיו לכך ולכך שנים:

19 אי כביש לשטר משכנתא. כדי שיוכל לומר זמן המשכונא לא היתה אלא שתי שנים והשלש שנים שאכלתיו יותר היו חזקה שלקחתיו ממנו אחר המשכונא דכה"ג היה נאמן אע"פ שירד ברשות וכן כתב הרב בעל העיטור בשם הריב"ן מג"ש ז"ל שהעיד משם רבו הרי"ף ז"ל שיש לו חזקה ויכול לומר חזרתי ולקחתיו וכ"כ הרב בעל העיטור שהשיב לו ר"ת ז"ל ומיהו דוקא אחר שעבר זמן המשכונא דבתוך זמן ליכא מ"ד דנאמן ומש"ה אמרינן אי כביש לשטר וכו' וכן דעת הרשב"א דנאמן ולא דמי להא דלקמן דף מה: בשמעתא דאומנין דאי איכא עדים וראה כשנתן כלי זה לאומן או לאחר דלאו אומן בפקדון שוב אין לו חזקה לומר לקחתיו ממך דהתם איירי במטלטלין וכיון דחזקתן לאלתר משעת תפיסתן והשתא איכא עדי פקדון ושוב לא מצי טעין חזקת הנפקד אבל קרקעות ועבדים שחזקתן ג' שנים ואין דרך הבעלים להניחם כ"כ ביד נפקד אפילו איכא עדים וראה נאמן לומר חזרתי ולקחתיו כיון שלא מיחה:

20 וכי תקינו רבנן וכו'. תקנת חכמים שאסור ללוות על השדה ולאכול פירותיו משום ריבית אבל השתא דומה למכר שמוכר לו פירות כל שנה ושנה בכך דמים ואיך לא תקנו שלא יפסיד הממשכן הזה אלא ודאי סמכו שימחה כיון שתועיל לו מחאתו אע"פ דהויא מחאה לחצאין שמוחה בגוף הקרקע דוקא ולא בפירות:

21 עובד כוכבים הטוען שלקח קרקע זו הידוע שהוא של ישראל אע"פ שהחזיק בו שנים רבות לא עלתה לה חזקה דסתם עובד כוכבים גזלנים הם ומתירא אדם למחות בידם ומיהו בשטר יש לו חזקה דלא כתבינן ליה שטרא מחמת יראה אלא בסקריקון ואפילו מלמחות בו אין מתיראין ממנו לגמרי ולפיכך הבא מחמתו אם החזיק מ' שנה יש לו חזקה אפילו בלא שטר והיינו דאמר לקמן בפרקין דף נה. אריסא דפרסאי עד מ' שנין וכ"כ הראב"ד ז"ל ולזה נראים שהסכים הרנב"ר בחדושיו:

22 אף הבא וכו'. מפני שיכול לומר לו לא הוצרכתי למחות כיון שהיית בא מחמת עובד כוכבים:

23 ואם אמר קמאי דידי וכו'. כלומר שבאה לידו בתורת מקח וממכר וברצונך נאמן לומר מיגוי דהא החזיק הוא בה וכו' ג' שנים בודאי והה"נ אילו אמר זה העובד כוכבים נתן לי שטר זבינא דזבנא מינך אלא דלא אזדהרי בו וארכס נאמן:

24 מאן דנקט וכו'. מפורש לעיל:

25 גודא. כותל שדה:

26 דארודי. חיות היער שמניחין זרע סמוך לגדר אותן שדות הסמוכים ליער כדי שלא יכנסו החיות בשדה אם החזיק שום אדם באותו שחוץ לגדר לא הוי חזקה דמצי אמר לא איכפת לי למחות דאמינא כל מה שזרוע שם ארודי אכלי ליה ומה לי אם אכלו אלו או אחרות:

27 אכלה ערלה. כמו חבילי זמורות ערלה שאינם אסורים דכתיבויקרא י״ט:כ״ג וערלתם את פריו אבל העצים מותרים וכן בשביעית אינו מופקר אלא הפירי כדאמרי' פ' הגוזל דף קא: דעצי שביעית מותרין ולגבי ערלה אמרי' פ' האשה שנפלו לה נכסים דף פ. עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה הרי זו חזקה וכלאי הכרם נמי אע"פ בשאסורין בהנאה הוי חזקה ואע"ג דבערלה אמרינן דהוי חזקה משום שיש היתר בחבילי זמורות דמשמע שאילו היה הכל אסור ככלאי הכרם לא עלתה לו חזקה משום דערלה שאני שאין הבעלים נפסדין שום דבר טפי משום המחזיק דערלה איסור דממילא הוא לכ"ע אבל כלאי הכרם האיסור בא מחמת המחזיק שזרע בו כלאים והבעלים היו יכולין לאכלה בהיתר הילכך היה להם להקפיד ומדלא הקפיד הוי חזקה וכן דעת הרמב"ן ז"ל אי נמי כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק האשה שנפלו לה נכסים כגון שגדלו כבר הזמורות ואח"כ זרע שם חטה ושעורה והפירות גדלים אח"כ וכיון שהוסיפו באחד ומאתים נאסרו אבל הזמורות שלא הוסיפו אחד ממאתים מותרות אם כן הרי יש צד היתר בעצים ולפיכך הוי חזקה:

28 אכלה שחת. דכיון שלא המתין עד שהגדיל התבואה הוי כדרך גזלן דקא שמיט ואכיל ולא הוי חזקה:

29 צואר. בקעת מחוזא שדרכם להאכיל התבואה כשהיא שחת לפי שיש להם בהמות הרבה הוי חזקה מפני שהיה לו למחות כיון שאוכל כדרך שאר בני העיר:

30 תפתיחא. שדה מלאה בקעות כמו פתחי חרישה וזרע בהם לא הוי חזקה מפני שלא הקפיד מפני רעתה ומש"ה לא מיחה:

31 וכן אפיק כורא ועייל כורא. שאינו מרויח בזריעתו:

32 דבי ריש גלותא וכו'. אין מחזיקין בשל אחרים דמחמת יראתן אין מוחין בהם ואחרים אין מחזיקין בשלהם לפי שבוטחים בזרוע שלהם ואין חוששין למחות כי כל מי שלא יהיה לו שטר יוציאו מתחת ידו:

33 גודרות. גדרות צאן וכל דבר המהלך מעצמו שיתכן לומר הוא נכנס שם ואין לו חזקה וא"כ עבדים אמאי יש להם חזקה. יש להם חזקה לאחר שלש כעבדים. ואתא לאשמועינן ר"ל דלא תימא דוקא עבדים שהם בני דעת איכא למיחש שמא הקניטו רבו אבל גודרות לא קמ"ל:

34 קטן. עבד כנעני קטן אם החזיק בו אחר ואמר לקוח הוא בידי נאמן כיון שאינו יכול לילך הוי כשאר מטלטלין שיש להם חזקה לאלתר:

35 פשיטא. דודאי קנו בדמים דהיאך נכנס שם:

36 לא צריכא דאית ליה אימא. והייתי סבור שדומה לגודרות שאמו הכניסתו קמ"ל וכו' הילכך ודאי קנאו: